<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קמ"ב</h1>
<h2>דף ז:</h2>
סדר חליצה מן הרב ר' אליעז' בר שמואל ממיץ בי דינא תלתא קבעי דוכת' ביממא, ומוספין עלייהו עוד תרין דליהוו חמשה לפרסומי מילת', ואותם חמשה אפי' הדיוטות, אך שידעו להקרות כעין דיינין, וצריכי שיהו כשירין לא גזלני' ולא מלוי בריבית ולא מפריחי יונים וסוחרי שביעית ולא אוכלי נבילה לתיאבון. ומלמדים אותם קבלו עליכם שאם ח"ו נכשלתם מימיכם באחד מן הדברים שדיינים נפסלים בו שתשיבו מה שגזלתם, וצריכין דיינין שלא יהו קרובים לא ליבם ולא ליבמה ולא הדיינים זה לזה. וצריכי' שלא יהו סומין אפי' באחת מן עיניהם. ואם יבואו בני אדם לראות המעשה ואינם ראויים להיות דיינין, לא ישבו במקום הדייני', ולא כעין דיינין, כדי שיהא ניכר הדבר דלמיחזי אתו ולא לאסהודי, ולא יפסלו דיינין בעבורם, כדין שלשה שנמצא אחד מהם או קרוב או פסול דעדותם בטילה, ומנין שאפי' הן מאה ת"ל עדים. ודיינין בישיבה, ויבם ויבמה בעמידה. ומביאין סנדל או מנעל כולו תפור ברצועות, ואית ביה שנצי וגבוה למעלה מאיסתוירא רגליה, ולא למעלה מן הארכובה, ומקנים אותו ליבם בהגבהה ונועלו יבם ברגל ימין, בלא שני שוקיים על רגל ערום. ומנעל צריך שיהא ימני, וקושר הרצועות סביב לשוקו ומהדקם יפה וקושרם, ומהלך בו הולך ובא כמאה אמה או פ' או ס'. וקראו לו דיינין ודברו עמו עצה הוגנת לו. אם אינו רוצה לייבם, והיבמה אומרת לפני הדיינין זה האיש אח בעלי מאביו, ומת בעלי בלא בנים וראוי לייבם. ואמרה בלשון הקודש מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי, ברציפות שלא תאמ' לא ותפסיק מעט ותאמ' אבה יבמי, דמודי רבא דלא אבה יבמי. ויבם אומ' לא חפצתי לקחתה, ונגשה יבמתו אליו לעיני הדייני' ומתרת הרצועות של מנעל וחולצת המנעל מעל רגלו, וירקה לפניו רוק הנראה לדיינין בצאת הרוק מפיה עד שיגיע הרוק לארץ לפני היבם, שאם היתה ארוכה או עומדת במקום גבוה וקלט הרוח את הרוק קודם שהגיע לפני היבם, לא קיימה וירקה בפניו, והרוק צריך שיהא רוק מעצמה, ולא על ידי אכילה, ולא על ידי דיבור שלא תהא אוכלת דבר חריף או סם או דיבור חזק, הרוק בא, ואנן וירקה מעצמה בענן. לכן צריכה יבמה שתתענה ביום חליצתה עד שתחלוץ, וגם לא תדבר בחוזק ובכעס סמוך לחליצתה. וכי חלצה ליה למנעל צריך יבם למידחסיה לכרעיה בארעא, לבתר דחלצה ליה וענתה ואמרה בלשון הקודש, ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה בית אחיו ונקרא שמו בית חלוץ הנעל, והדיינין והעומדים שם, מצוה עליהם לומ' חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל ג' פעמים. וכל קריאות המקראות של יבם ויבמה בלשון הקודש, ושישמעו הדיינין, דתנן בסוטה [ל"ב ע"א], אילו נאמרי' בלשון הקודש חליצה, ותנן, חליצה כיצד וענתה ואמרה ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמ' מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש ור' יהודה אומ' ככה עד שתאמר בלשון הזה. וצריכה יבמה שלא תרוק קודם חליצתה לפני הדיינין, שהרואה סובר שהיא רקיקת מצוה ורקיקה פוסלת ליבם והויא לה חליצה הבאה אחריה חליצה פסולה, שאינה ראויה לביאת ייבם בשעת חליצה, וחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין, כדאמ' רבה בר רב הונא משמיה דרב בריש פ"ד אחין [יבמות כ"ו ע"ב]. ואם הן שני יבמין ונשואין במקום שיש גזירת קהילות שלא לישא שתי נשים, הויא לה חליצה פסולה וצריכ' לחזר על כל האחין, הילכך טוב הדבר שיתירו לו במעמד הדיינין, לישא שתי נשים אם ירצה דתיהוי חליצה ראויה לביאה, ואחר חליצה יחזירו הגזירה למקומה, ואע"פ שאין ב"ד יכול לבטל ולהתיר גזירת ב"ד גדול ממנו, הכא משום מצוה שרי, שאין זה ביטול שאם היו קיימים ב"ד הגוזרים, היו גם הם מתירים לפי שעה במקום מצוה. ואחר שיעשו מעשים הללו כאשר פירשנו, מותרת לשוק. וכותבי' לה הדיינין שט' חליצה להעיד שכן עשו, ואין חותמין כ"א שלשה, דחמשה בחליצה לפרסומ' מילת', אבל בחתימה לא הוצרכנו, וגט אינו אלא לעדות, ובלא גט היא מותר' לשוק, שהגט אינו אלא לעדות שכדין חלצו לה ולהיות בידה לזכות. ואם יש ישראל' מרובין שיכול לקבץ עשרה דיינין כשירים בחליצה, לפרסומי מילת' טוב הדבר לעשות, ששמעתי דבפרקי ר' אליעזר [פי"ט] אומר, דמצוה בעשרה לפרסומי מילת', כדאמ' בב' בתרא [קמ"ב ע"ב] ובכתובות [ז' ע"ב], א"ל שמואל לרב חנה בגדתאה זיל אייתי לי בי עשרה ואימ' לך באנפייהו המזכה לעובר קנה. ע"כ סדר חליצה. ויש מהם ממעשים שכתבנו למצוה, לעשות לכתחלה אבל בדיעבד כשר, וטעמי הסדר וראיות לא כתבתי למען ירוץ קורא בו.
ועתה אפרש טעמי הסדר ואיזה מעשה מעכב בדיעבד. כתבנו דבענן חמשה לפרסומי מילת', דא' במצות חליצה [יבמות ק"ה ע"ב], רב פפא ורב הונא עבוד עובדא בחמשה, אע"ג דהדר ביה ר' יהודה דאמ' חמשה, אנן לפרסומי מילת' בענן וזה אינו מעכב, שלשה כשירים בדיעבד. כתבנו יודעים להקרות כעין דיינין, דאמ' בריש מצות חליצה [שם ק"א ע"א], דיינין למה לי למתני שיודעים להקרות כעין דיינין. כתבנו שלא יהיו סומין, דאמ' לעיני הזקנים למעוטי סומין. כתבנו שבאין לראות יהיו ניכרים דלמיחזי אתו, דתנ' במכות פ"א [ו' ע"א], על פי שנים עדים או על פי שלשה עדי' יקום דבר, אם על פי שנים יקום ג' לא כ"ש, להקיש ב' לג' מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה אף ג' נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטילה, ומניין שאפי' הן מאה ת"ל עדים. ואמרי' בגמ', היכי אמרי' להו למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו, אי אמרי וכו', שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש. כתבנו סנדל או מנעל כולו תפור ברצועות, דאמ' רב יהודה אמ' רב [יבמות ק"ב ע"ב] מנעל התפור בפשתן אין חולצין בו, דכת' ואנעלך תחש, והא דתנ' [שם ק"א ע"א] סנדל של עץ חליצתו כשיר', מפ' בירושלמי [שם פי"ב ה"ב] במחופה עור. כתבנו שיהא בו שנצי, פי' רצועות, דאמ' במצות חליצה [שם ק"ב ע"א], והאי דידן אע"ג דאית ביה חומרתא קטרינן ביה מיתנא, כי היכי דתיהוי חליצה מעליית' ואי אית ביה חומרת', בלא רצועות כשר בדיעבד. כתבנו דייני' בישיבה ויבם ויבמה בעמידה, דאמ' בשבועו' בפ' שבועת הדיינין [שבועות ל' ע"ב], דיינין בישיבה דכת' וישב משה לשפט את העם, ובעלי דינין בעמידה דכת' ועמדו שני אנשים אשר להם הריב בבעלי דינין הכת' מדבר, ואע"ג דמצרכי' יבם בעמידה, בשעה שהיא חולצת שנינו [ק"ג ע"א] בין עומד בין יושב בין מוטה. כתבנו למעלה מאסתוירא, דכת' מעל רגלו ולא למעלה מן הארכובה, אמ' קרא מעל ולא מעל דמעל. כתבנו שיקנו לו ליבם, דאמ' במצות חליצה [ק"א ע"א], הא דתנ' סנדל שאינה שלו חליצתה כשיר' בדיעבד, אבל לכתחלה לא דא"ל רב יוסף לאביי אקני ליה ליבם. כתבנו רגל ימין, בענן רגל ימין, כדתנ' חלצה בשמאל חליצתה פסולה, וטעמ' בגמ' [ק"ד ע"א] דילפינ' רגל רגל ממצורע וזה פסול בדיעבד. כתבנו שיהא המנעל ימני, דאמ' במצות חליצ' [שם], הא דתנ' של שמאל בימין חליצתה כשירה, בדיעבד אבל לכתחלה ימני בענן. כתבנ' דאחין מן האב בענן, דאמ' בפ' ד' אחין [שם כ"ב ע"א], דילפינ' אחוה אחוה מבני יעקב. כתבנ' שמתרת היבמ' רצועות, דא"ר ינאי [שם ק"ב ע"א] בין שהתיר הוא ושמטה היא או התירה היא ושמט הוא, חליצתה פסולה, עד שתתיר היא ותשמיט היא. כתב' שיראה הרוק לדיינין, דאמ' רבא צריכי דייני למיחזי כי נפיק רוקא מפומא דיבמה דכת' לעיני וירקה. כתב' על רגל ערום נועל יבם, דאמ' במצו' חליצ' [ק"א ע"א], בעא מיניה נחמיה בר ברוך מרבא שני מנעלים זה על גב זה מהו, היכי דמי אילימ' דשלפתיה עילאה וקאי תתא', מעל אמ' רחמנא ולא מעל דמעל. כתב' שיגיע הרוק לפני היבם שאם היתה ארוכה וכו', כדאמ' בשילהי מצות חליצה [ק"ו ע"ב], אמ' רבא רקקה וקלטתו הרוח לא עשה ולא כלום, הילכך היא ארוכה והוא גוץ בענן עד דמטי רוקא להדי אפי והדר חזי. כתב' שיהא הרוק בפיה מעצמה ולא על ידי דבר אחר, דאמ' רבא בסו' מצו' חליצ' [שם], אכלה תומא ורקקה אכלה גרגישתא ורקקה לא עשתה ולא כלום, מאי טעמ' וירקה מעצמה בענן. כתב' צריך למידחסיה לכרעיה בארעא, דאמ' אמימר [שם ק"ג ע"א] האי מאן דחילץ צריך למידחסיה לכרעיה בארעא, וטעמ' שיהא נראה לדיינין שהיא עסוקה בחליצה בהתעסקה להגביה הרגל, ואמ' אמימר האי מאן דמסגי אלחתא דכרעא לא חליץ. ובין איש בין אשה בענן, עד שיהו גדולים בשנים ובסימנין, האיש בן שלש עשרהשנה ויום אחד והוא שהביא סימנין, והאשה בת שתים עשרה שנה ויום אחד והביאה סימנין, וכעניין זה תנן לה במס' נידה [מ"ה ע"ב] פ' יוצא דופן, דבהכי מיקרי גדול וגדולה, ובחליצה איש כתו' בפרשה ומקשינן אשה לאיש, והכי פסקי' ביבמות בפ' מצו' חליצ' [ק"ה ע"ב], והילכתא עד שתביא שתי שערות. ויבם שלא היו לו בנים ויבמה שלא היו לה בנים, אפי' הגיעו לשנים צריכים בדיקה, דהא דאמ' רבא הגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימניה מפ' לה בנידה בפ' יוצא דופן [מ"ו ע"א], ובפ' בא סימן [מ"ח ע"ב], אבל לחליצה בעיא בדיקה, דלא אמ' רבא אלא להחמיר אבל להקל לא. וכי בדקי לה, בדקי על פי נשים נאמנות ובנות סמכא מדברי אמת, דאע"ג דנשים לאו בני עדות נינהו, כיון דלאחר הפרק הוא ואיכא חזקה דרבא סמכינ' אנשים, כדתני' בפ' בא סימן בנידה [שם], כל הנבדקות על פי נשים וכן היה ר' ישמעאל מוסר לאמו ור' אליעזר מוסר לאשתו, ומסקי' התם לאחר הפרק דאין חזקה דרבא סמכי' אנשים, ואם הם איש ואשה בנות עשרים ולא הביאו סימנין, שנינו בפ' יוצא דופן [מ"ז ע"ב], תורת גדולים עליהם שאין סופן להביא סימנין, ומסקי' בגמ' והוא שנולדו בו סימני סריס, והכי נמי מסקי' בפ' יש נוחלין [קנ"ה ע"ב], וכי לא נולדו בו סימנין סריס או באשה סימני אילונית תני ר' חייא עד רוב שנותיו, פי' מצפים לסימנין והוה ליה כי קטן, שוב הוה ליה גדול שאין סופו להביא סימנין. זה סדר חליצה נעתק מספר יריאים של הרא"ם.
